<h1>ראבי"ה סימן תתנ"ה</h1>
<h2>דף יא:</h2>
אמר רבי זעירא אמר רב הונא יחיד שקבל עליו תענית אפילו אכל ושתה כל הלילה וכו', פירוש שלא סילק שולחנו, למחר מתפלל תפלת תענית, ואסקינן דקסבר מתענין לשעות והמתענה לשעות מתפלל ענינו. ראיתי הרבה פתרונים בפירוש מתענין לשעות ולא ישרו בעיני. ונראה לי דהכי פירושו כגון שאמר בתפלת המנחה הריני שרוי למחר בתענית לפניך, דהילכתא כשמואל דאמר דצריך לקבלו בתפלת המנחה, והנה אם דעתו להתענות יאמר הריני שרוי לפניך מחר בתענית, ואם דעתו לשעות יאמר הריני שרוי לפניך למחר בתענית שעות עד שליש היום או חצי היום הן חסיר [הן] יתיר כפי חפצו. ולעולם [בעינן] קבלת תענית קודם תחילת כניסת התענית בין ליום שלם בין לשעות, וכן אם דעתו להתענות מחצי היום ועד הערב ומתכוון לסגף את עצמו, כגון שמורגל לאכול קודם חצות וגם בתשע שעות, אף על פי שאכל ושתה כבר הוי בכלל מתענין לשעות אם לא טעם כלום מאותה שעה שקיבל עליו עד הערב, ומתפלל ענינו, כיון שסיגף עצמו קצת. ודכותיה אם דעתו להתענות יום שלם ואירעו דבר [אונס] שאכל בחמש או בשש שעות מתפלל ענינו. אבל אם [אין] מורגל לאכול בשלש שעות וקבל עליו עד שש שעות וחצי שהוא מנחה גדולה (אבל יום שלם לא קבל עליו) ואכל בסוף [שש] שעות וחצי אין מתפלל ענינו קודם שיאכל. וכל שמתענה לשעות צריך [שיאמר] הריני שרוי בתענית שעות קודם שיתחיל להתענות. ופלוגתא דרב ושמואל אימתי מקבלין תענית יום שלם, ולהכי קאמר רב במנחה קודם תפלה ושמואל אמר בתפלת המנחה וכל שכן קודם. והוא הדין בתענית שעות יקדים שעה אחת ויקבל או חצי שעה ויקבל, אם זמן תפלה יאמר בתפלתו (עננו), ואם אינו זמן תפלה או שהתפלל כבר יכוין לבו ויאמר הריני שרוי לפניך בתענית שעות, על דרך שפרשתי. וכן הא דאמר שמואל כל תענית שלא קיבל עליו מבעוד יום לא שמיה תענית מיירי שהיה דעתו להתענות יום שלם והילכך צריך לקבל עליו קודם לכן בתפלת המנחה, וכן הא (דאמרינן) [דאמר רב חסדא] כל תענית שלא שקעה עליו חמה לא שמיה תענית, [היינו] לעלות לו לתענית יום שלם, דהיינו סתם תענית, ולענין תענית שעות נמי לא יעלה לו כיון שלא קיבל עליו תענית שעות בפירוש ולא נאנס, אבל אם קבל עליו בפירוש לא חיישינן לכל הני מילי. והכי מפרשינן שמעתא אמר רב חסדא [י"ב ע"א] הא דאמרת מתענין לשעות [והוא] שלא טעם כלום כל אותו היום אמר ליה רבי אבון ההוא תענית מעלייתא הוא, פירוש היינו עיקר [מתענים] לשעות שמאותה שעה שמקבל עליו בשליש היום או בחצי יום או קודם אינו טועם כל הלילה וגם קודם [לזה] לא טעם, ומה(כא) בא רב חסדא לחדש על דברי רב הונא, נראה לבעל התלמוד [בפשיטות ש]המשמעות כן היא, ואם קיבל עליו במנחה להתענות עד שש שעות ויותר ושוב היה טרוד והתענה עד הערב כל שכן דתענית מעלייתא היא, ותענית מעלייתא לגבי תענית שעות הויין תרווייהו, ומשני לא צריכי דאימליך אימלוכי לאחר שאכל ושתה כבר בו ביום קיבל עליו תענית שעות שלא לטעום כלום עד הערב, ואשמעינן רב חסדא שגם זה בכלל מתענין לשעות ומתפלל ענינו, כדפרישית לעיל, וכל שכן אם לא טעם קודם. והוא הדין אם היה בדעתו להתענות כל היום ובא לו שום דבר [אונס] שאכל בשש שעות. וראיה לדבר דגרסינן בפרק קונם יין בירושלמי [ה"א] מילתיה דרבי יוחנן (ש)אמר מתענין לשעות דאמר רבי יוחנן הריני בתענית עד דנחסול פירקין מילתיה דר' יונה אמר מתענין לשעות [רבי יונה הוה בצור ושמע דדמך בריה דרבי יוסי אף על גב דאכל גובנא ושתה מיא] אסקיה צום כל ההוא יומא מילתיה [דרב אמר] מתענין לשעות דאמר רב(א) לוה אדם תעניתו ופורע. פירוש דאפילו היום שלוה הוי בכלל התענית, ואף על פי שאכל כיון שמקצתו התענה עד שלא נמלך ללות, ומיהו חייב לפרוע שהרי תענית יום שלם קיבל עליו. וכיון שנקרא מתענין לשעות [ב]כל עניני מתענין לשעות קאמר תלמודא מתפלל תפלות תענית [דאין בידינו] לחלק אחרי שלא חילק התלמוד ומטעם זה מתפלל נמי ענינו בתענית חלום. קצרו של דבר [מ]עת שמקבל התענית קאמר תלמודא שלא יטעום כלום כל היום דהיינו עד הערב, אבל במה שאוכל קודם לא קפיד תלמודא, כדמוכח בירושלמי, וכל היום דנקיט אשעת קבלה קאי. כך זקוקים אנו לפרש כדי להשוות הבבלי והירושלמי. וגם ההיא דלוה אדם תעניתו ופורע שקורא אותו הירושלמי מתענין לשעות, משמע נמי אפילו אכל לאחר כך כל בו ביום כי היה בדעתו להתענות כל היום ובא לו אונס או דבר [אחר] שלא גמר התענית, ופירוש והוא שלא טעם כלום [כל] אותו היום, שני ענינים מתפרש, משמע שלא היה בדעתו לטעום כלום כל אותו היום ושוב נמלך ולוה תעניתו, ומשמע נמי שאכל כבר ושוב נמלך שלא לטעום כלום כל היום.
